החלטה בתיק ב"ש 91095/07

1.          בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין שניתן בבית-משפט קמא (שלום - פתח-תקווה) ביום 1.3.2007 (ב- ת.פ. 3484/06 ), עד למתן פסק-דין בערעור שהגיש המבקש בבית-משפט זה.

2.          בנימוקי הבקשה מציין בא-כוח המבקש את הודאתו והרשעתו מיום 7.1.2007, לאור הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, במסגרתו תוקן כתב-האישום לעבירה של תקיפת סתם.

במסגרת גזר-הדין הורה בית-משפט קמא על מאסר בפועל בן 11 חודש, וזאת מיום מעצרו של המבקש, קרי, 25.8.2006.

תקופת 11 החודשים כוללת הפעלת מאסר מותנה בר-הפעלה בן 8 חודשים מ- ת.פ. 3274/05 (שלום - פתח-תקווה) .

לטענת בא-כוח המבקש, אכן המבקש נעצר עד תום ההליכים, אולם, משנגזר דינו - חובה על בית-המשפט לבחון עילת מסוכנות, אם זו עדיין קיימת באותה מידה שהייתה קיימת עת הורה בית-משפט קמא על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

צורף תסקיר שירות-מבחן לבית-משפט קמא, ממנו עולה, לטענת בא-כוח המבקש, כי מדובר במבקש שהשתלב בטיפול פרטני וקבוצתי למניעת אלימות, התמיד בטיפול, שיתף פעולה ולמד דרכים בונות להתמודדות. ההליך השיקומי שעבר המבקש מאיין חשש למסוכנות ומצדיק עיכוב הביצוע.

תקופת המאסר שנותרה לריצוי בפועל היא כבת 3.5 חודשים, וקיים סיכוי רב כי עד לשמיעת הערעור, תרוצה מלוא התקופה.

3.          באת-כוח המשיבה מתנגדת לבקשה. מפנה את בית-המשפט להרשעות קודמות של המבקש בגין תקיפת בת-זוג שבוצעה ביולי 2001, עבירה שבוצעה בשנת 2000 וגזר-דין שניתן בגינה בשנת 2003, ועבירה משנת 2006.

סיכויי הערעור אפסיים.

מדובר באדם אלכוהוליסט שקיבל טיפול גמילה שלא עזר. בעבר בית-המשפט הלך לקראת המבקש. אין מקום לעכב גזר-דין בנסיבות כאן.

4.          לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות.

ראשית, יש לומר כי לא מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע אלא בבקשה להפסקת מאסר עד למתן פסק-דין בערעור.

כפי שעולה מהבקשה, מדובר במי שהורשע בביצוע עבירה של תקיפת בת-זוג לפי סעיף 379 יחד עם סעיף 383(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעברו עבירות תקיפה כלפי המתלוננת בשלוש הזדמנויות שונות, כאשר בית-המשפט גזר דינו בכל אחד מהאירועים והטיל עונש המקל מאוד עם המבקש, שכן בגין התקיפה שבוצעה ביולי 2001 הטיל בית-המשפט מאסר על-תנאי בן 6 חודשים בלבד, בגזר-דין נוסף שניתן ב-2003, המאסר על-תנאי הוארך, ובגזר-דין שלישי משנת 2006 נידון המבקש ל-27 ימי מאסר בפועל (ימי מעצרו) ול-8 חודשי מאסר על-תנאי בגין תקיפה מסוג פשע ו-5 חודשי מאסר על-תנאי בגין תקיפה סתם.

המבקש עצור מאז יום 25.6.2006, זאת במסגרת מעצר עד תום ההליכים עליה הורה בית-משפט קמא משמצא מסוכנות גבוהה במבקש וחשש לשלומה של המתלוננת מפניו.

בתסקיר שהוגש לבית-משפט קמא, בו עיינתי עיון רב, לא מצאתי כי נבחנה שאלת המסוכנות באופן מעמיק. ב עמ' 3 לתסקיר מציין שירות-המבחן:

"משיחה עם העו"ס המטפלת במעצר עולה כי דוד התמיד להשתתף בשיחות טיפוליות, שיתף פעולה ועבד על תכנים משמעותיים הן בהיבט הזוגי והן בהיבט הבריאותי."

באמירה זו רב הנסתר על הגלוי. לא ניתן ללמוד כמה שיחות טיפוליות קיבל המבקש, ממי קיבל, באיזו מסגרת קיבל, האם היה במסגרת קורס לשליטה בכעסים אם לאו, האם היה במסגרת קורס קבוצתי אם לאו, ובהכירי את מערכת שב"ס כפועל-יוצא משמיעת עתירות אסירים יומיים בשבוע בבתי-הכלא המצויים במחוז השרון והמרכז, לא השכלתי מהאמור בדו"ח שירות-המבחן להבין מהו הטיפול שקיבל המבקש בפועל, ובודאי שלא שוכנעתי ולא סרה דאגה מליבי אודות איון מסוכנות המבקש כלפי המתלוננת.

לא די בגישתה המגוננת של האישה, ברצונה כי ישוב הביתה, בחוסר החשש מפניו. יתכן ועמדתה של האשה נובעת יותר מהסימפטום המוכר כ"תסמונת האישה המוכה".

העונש עצמו מאוד מקל ומאוד מתחשב במבקש, לאור נסיבות קיומן של עבירות התקיפה כלפי אותה מתלוננת בעברו של מבקש זה.